פלאפון תקשורת בע"מ נ' ברק

החלטה

לאחר עיון בטיעוני הצדדים, מודה אני כי לא ירדתי לסוף דעתה של המשיבה ונבצר מבינתי להבין כיצד לא העלתה כבר בתגובה לבקשה לגילוי מסמכים ספציפיים ולכל הפחות בבקשה לעיכוב ביצוע או בבקשת רשות הערעור, את הטענה שלפיה המסמכים שנצטוותה לגלותם, ממילא לא נמצאים בחזקתה, דבר שסביר להניח כי היה מייתר את הליכי הבר"ע והיה מונע את העיכוב בהמשך הדיון למשך למעלה משלושה חודשים.

כאשר בעל דין נדרש לגלות מסמך ספציפי, הרי שלבד מזכותו להתנגד לכך מטעמים של חוסר רלוונטיות או כל טעם אחר, שומה עליו בראש ובראשונה להתייחס לשאלת הימצאות המסמך בידיו אם לאו. מדובר במושכלות יסוד של סדר דין אזרחי וניהול הליכי משפט בתם לב.

טענת המשיבה שלפיה התנגדותה להמצאת המסמכים לא היוותה הודאה בהימצאות המסמכים בידיה ייתכן ונכונה היא, אולם אין בפי המשיבה, לא בטענה זו ולא בשאר הטיעונים שהציגה בתגובתה, כל הסבר מדוע נמנעה מלציין מלכתחילה כי המסמכים לא נמצאים בידיה.

למרות התנהלות המשיבה, משטוענת היא לראשונה כעת, כי המסמכים לא בידיה, אין מקום למתן צו להמצאת המסמכים, שכאמור לא נמצאים בידי המשיבה, כך לפחות לטענתה. הכלל בגילוי מסמכים הנו כי משטוען בעל דין, כי אין בידיו את המסמכים המבוקשים, די בכך, בדרך כלל, כדי להביא לסיום הליך הגילוי, כאשר השאלה, האם מדובר בתשובה כנה או בהתחמקות של בעל הדין מלהמציא מסמכים, תידון בדרך כלל במסגרת פרשת הראיות, יחד עם המחלוקות לגופו של עניין.

הליך של גילוי מסמכים הנו הליך מוגדר שמטרתו להמציא מסמכים ובהתאם לכך, משלא קיימים המסמכים, ממילא מתייתר הצורך לתת החלטה ברלוונטיות שלהם. בנסיבות כאלה, אין לבעל הדין שמשמש כמשיב לבקשה, הזכות לעמוד על מתן החלטה בשאלת הרלוונטיות, אם המסמכים אינם בידיו ממילא. במקרה כזה, הסעד של הגילוי הופך לתיאורטי ובית המשפט ועל אחת כמה וכמה ערכאת הערעור, לא ישחיתו זמנם לריק בשאלות תיאורטיות שכאלה.

לפיכך, מנגד, יש מקום לחייב את המשיבה בהוצאות לטובת המבקשת וכן לטובת אוצר המדינה, בגין הארכת הדיון שלא לצורך (תקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). כאמור, לו הייתה המשיבה מלכתחילה מגלה כי אין בידיה את המסמכים, בכך היה מסתיים הליך הגילוי, בהתאם להחלטה שהייתה ניתנת על ידי בית משפט זה וכך גם הבר"ע הייתה מתייתרת.

מסתבר כי מחדלה התמוה של המשיבה מלציין כי אין בידיה את המסמכים גרם לעיכוב הדיון לשווא למשך למעלה משלושה חודשים והאריך את משך ניהול המשפט שלא לצורך ולרבות האריך לשווא את הליך הבקשה לגילוי מסמכים בפני בית משפט זה.

לפיכך, המשיבה תשלם למבקשת הוצאות בגין הארכת הדיון שלא לצורך ואת הוצאות הבקשה בסך של 2,000 ₪ + מע"מ ללא קשר לתוצאות המשפט ועד ליום 1.3.10. התנהלות המשיבה מחייבת גם פסיקת הוצאות לטובת אוצר המדינה. לא ייתכן כי המשיבה תעסיק שתי ערכאות לשווא בבקשה לגילוי מסמכים שלא נמצאים בידיה ממילא. לפיכך, המשיבה תשלם לאוצר המדינה 1,500 ש"ח עד ליום 1.3.10 ללא קשר לתוצאות המשפט.

הנתבעת רשאית להגיש תצהיר משלים עד יום 1.4.10, בתגובה לתצהירי התובעת. נקבו להוכחות ליום 6.7.10 בשעה 18:30.

ניתנה היום, כ"ג שבט תש"ע, 07 פברואר 2010, בלשכתי.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: